יום שישי, 20 במאי 2011

"צריך למתוח המושכה וקצת לקחת חזרה..."

הלחץ לוחץ. הלחץ מעורר חרדה. הלחץ יוצר רגשות אשם (על כל דקה שלא נוצלה). הלחץ משתק. אבל הלחץ גם מחולל מוטיבציה. הוא מוביל לעשייה. הוא מביא לקבלת החלטות מהירה. ובכל זאת, בסיכומו של עניין, הלחץ הוא גורם שלילי שהופך את חווית העבודה על הפרוייקט ללא מהנה במיוחד. דרך ימים מלאים ולילות ארוכים הלחץ הופך אותי למכונה יצרנית ויעילה. הוא מדביק לי את התחת לכיסא. אבל יצרנות היא לא יצירתיות. והלחץ משתק את היצירתיות. איך אפשר לחשוב על רעיון חדש, מבריק, פשוט ומקסים כשאתה קשור למסילה והקטר מתקרב במהירות?
כאן צה"ל נכנס לתמונה. זימון למילואים בצפון. לא חודש קו שינעץ סידרה של מסמרים בארון הקבורה של הפרוייקט שלי, אלא יומיים קצרים בבסיס היחידה למרגלות הגולן. וכך, כאשר אני נאלץ להרפות מהעשייה הקדחנית מכורח חוקי מדינת ישראל, מצאתי עצמי שוכב בשק השינה הירוק בשעת לילה מאוחרת, מגוייס לצבא אך משוחרר במידת מה מכובד הדחיפות של החודשים האחרונים. למרות שהלחץ עדיין נמצא מוחשי ביותר בקצה העלייה של גינות סחרוב, מחכה לי שאשוב מגלותי הכפוייה, גרורותיו עדיין היו נטועות חזק בעורפי, מכבידות על בית החזה והופכות אותי על יצועי בנסיונותיי להירדם. אך זה היה לחץ מוחלש ומרוחק. ולכן במצב הזה, בדיוק כאשר העייפות החלה להכריע את מכונת המחשבות המאומצת, החלו ליפול אותם אסימונים אהובים של רעיונות ופיתרונות. הדלת ליצירתיות נפתחה. ופתרונות שלעולם לא הייתי הוגה בירושלים הלחוצה והלוחצת, החלו לצאת אל אוויר העולם. 




יום רביעי, 4 במאי 2011

העבודה על הפרוייקט בעיצומה. אני יושב כל יום שעות רבות (!!!) מול המחשב, עיניי צורבות, כתפיי נוקשות ובכל הזדמנות שאני מפנה את מבטי מהמסך אני רואה את המציאות מסודרת ברזולוציה של 72 dpi (כמובן שבrgb!).
מכיוון ששעון החול מורה על 47 יום להגשה (פחות יום וחצי חגיגות העצמאות, יומיים מילואים, חתונה אחת והשד יודע מה עוד) הלחץ לוחץ ודוחף אותי לעשייה האינטנסיבית. וכאן אני נתקל בתופעה מעניינת של "דחיינות תעשייתית": אמנם העבודה על הפרוייקט בשיאה, אך ישנם עוד פרטים רבים שאינם סגורים, קצוות שצריך לקשור, פינות שיש לעגל ועוד הרבה עבודת קונספט שאינה סגורה. ואני מוצא עצמי, נוכח השאלות שנותרו לא פתורות, בורח אל תוך העשייה במקום להתעמת הפערים הקיימים. אתם מבינים? כל הקטע בדחיינות הוא לברוח מעשייה! וכרגע אני נמצא במקום בו אני בורח אל תוך העשייה. עשייה אחת כדחיינות לעשייה אחרת.
צירפתי מספר דמויות הבנויות ומוכנות למלאכת האנימצייה, אחת מה"עשיות" הבאות איתן אאלץ להתעמת בקרוב. תהנו!