"צריך למתוח המושכה וקצת לקחת חזרה..."

הלחץ לוחץ. הלחץ מעורר חרדה. הלחץ יוצר רגשות אשם (על כל דקה שלא נוצלה). הלחץ משתק. אבל הלחץ גם מחולל מוטיבציה. הוא מוביל לעשייה. הוא מביא לקבלת החלטות מהירה. ובכל זאת, בסיכומו של עניין, הלחץ הוא גורם שלילי שהופך את חווית העבודה על הפרוייקט ללא מהנה במיוחד. דרך ימים מלאים ולילות ארוכים הלחץ הופך אותי למכונה יצרנית ויעילה. הוא מדביק לי את התחת לכיסא. אבל יצרנות היא לא יצירתיות. והלחץ משתק את היצירתיות. איך אפשר לחשוב על רעיון חדש, מבריק, פשוט ומקסים כשאתה קשור למסילה והקטר מתקרב במהירות?
כאן צה"ל נכנס לתמונה. זימון למילואים בצפון. לא חודש קו שינעץ סידרה של מסמרים בארון הקבורה של הפרוייקט שלי, אלא יומיים קצרים בבסיס היחידה למרגלות הגולן. וכך, כאשר אני נאלץ להרפות מהעשייה הקדחנית מכורח חוקי מדינת ישראל, מצאתי עצמי שוכב בשק השינה הירוק בשעת לילה מאוחרת, מגוייס לצבא אך משוחרר במידת מה מכובד הדחיפות של החודשים האחרונים. למרות שהלחץ עדיין נמצא מוחשי ביותר בקצה העלייה של גינות סחרוב, מחכה לי שאשוב מגלותי הכפוייה, גרורותיו עדיין היו נטועות חזק בעורפי, מכבידות על בית החזה והופכות אותי על יצועי בנסיונותיי להירדם. אך זה היה לחץ מוחלש ומרוחק. ולכן במצב הזה, בדיוק כאשר העייפות החלה להכריע את מכונת המחשבות המאומצת, החלו ליפול אותם אסימונים אהובים של רעיונות ופיתרונות. הדלת ליצירתיות נפתחה. ופתרונות שלעולם לא הייתי הוגה בירושלים הלחוצה והלוחצת, החלו לצאת אל אוויר העולם.