אני בסך הכל אוהב את ירושלים. אני מנהל עם העיר הזו רומן ארוך שתחילתו כילד אי שם בשנות השמונים עם כעך משומשם בשער יפו, שיאו בשנת השירות ב"קן גונן" בקטמונים והמשכו עם קבלתי ללימודים בבצלאל. את התקופה האחרונה של שלוש וחצי שנות הלימודים אפשר להגדיר כהתפכחות מרומנטיקת הנעורים וגלישה נעימה אל שגרת נישואין יציבה ובוגרת. אני מסתכל על הזוגיות הזו ומנסה להבין למה בעצם אני עדיין אוהב, במיוחד כאשר המציאות הירושלמית תופחת על פני פעם אחר פעם. לפני כשנה הייתי בברוגז נוראי עם העיר: מאסתי בגדודי התיירים במחנה יהודה, בחבורות הצעירים דלוקי הרד-בול וודקה בכיכר ציון, בציבור החרדי המפגין בשבטי ישראל פינת הנביאים נגד "החילוניות" הנורמלית שלי, באלימות הגסה של נתיבי התחבורה הצפופים שחוצים את המטרופולין ובגזענות הגואה שחצייה הרבים מופנים לכל אחד מציבורי העיר ולא רק למזרחה. ובכל זאת, ולמרות כל זאת, לא פזלתי ולו לרגע אל אחותה רכת הימים היושבת לחופיו של הים התיכון, למרות שרבים מידידי מונים זה זמן רב את השבועות והימים עד לנקודה בא ישאו רגליהם ומטלטליהם ויהגרו אל העיר בת הטיפשערה שלא הולכת לישון.
בחלוף השנה הזו, בין אם בגלל תהליך טבעי של התבגרות והבנה ובין אם בגלל התפכחות והשלמה, הצלחתי במידת מה להפריד בין קומץ הטוב ומלאי הרע המצויים בירושלים בכל סימטא ורחוב, ולאהוב אותה כמו שהיא מתקיימת בהווה, ולאו דווקא כמו שהיא הייתה יכולה להתקיים (כלומר- כמו שהייתי רוצה שהיא תתקיים).
מרבית הפרוייקטים בהם בחרתי לעסוק במסגרת הלימודים בשלושת הסימסטרים האחרונים היו לרצף של נסיונות לתאר לעצמי את מאזן האהבה והשנאה שאני חש לעיר ולתושביה. כהמשך טבעי להתהליך הזה מצאתי לנכון לעסוק גם במסגרת פרוייקט הגמר בתסביך הירושלמי שלי. הרשו לי לפרט מעט על ה"חזון" שלי: הפרוייקט יורכב מכ-5 סרטוני אנימציה קצרים (כ-15 שניות כל אחד) אשר יהוו פרומו לתוכנית טלוויזיה
דוקומנטרית פיקטיבית לחלוטין אשר תעסוק בבעיות הרבות שבירתנו "לוקה" בהן ותיקרא "ירושלים של מטה". המדובר הוא במעין "רשימת סימפטומים" השוללים, בתור התחלה, את כתר "הבירתיות" מהעיר ובהמשך את כובע "הנורמליות" מירושלים כמקום שאפשר לחיות בו. הכיוונים אותם אני מתכוון לתקוף (אכן, לתקוף במלוא מובן המלה) הם הבעיות ה"טובות" והמוכרות של העיר: הקיטוב בין הציבור החילני לציבור החרדי, הקיטוב בין היציע המזרחי בטדי לבין מזרח העיר, הדימיון הבעייתי בין עסקניי בית הנבחרים לבין עסקני הנדל"ן וכיו"ב. אבל אני גם מעוניין להראות כיצד בסופו של דבר אני, בתור ה"ירושלמי הטוב" אשר משלם ארנונה בזמן, עושה שירות מילואים פעיל, איש ה"בסדר גמור", ה"משכיל" ו"הנאור", גם אני ראוי להיכלל ברשימת המטרות של חיצי הביקורת. אני מוצא שבנסיונותי לסדר את הנושאים בהם אני מעוניין לעסוק אני נופל לתבניות קלישאתיות וצפויות ולעיסוק שטחי ולא ממצה בנושא. לאחרונה התחלתי להיפגש עם מספר חברים ירושלמיים גזעיים (ויש לי רשימה נוספת של אושיות תרבות מקומיים) ועל ידי השיחות שאני מנהל איתם אני מנסה להגדיל את בסיס פירמידת המחקר שלי, אשר ככל שיהיה רחב יותר, יאפשר לי להביא את קודקודו הצר למקום גבוה יותר.
בימים אלה כשאני חש כיצד השבועות זורמים לי בין האצבעות ומסלול ההמראה המיועד לפרוייקט הולך ומתקצר, אני מעוניין בכל זאת להמתין רגע, לזכך את הרעיונות הגדולים לפני שאתמצת אותם למספר שניות מונפשות, לקחת נשימה עמוקה ותנופה גדולה ולהסתער בכוח גדול לעבר לילות רבים ללא שינה, עיניים בוערות מצפייה חורכת במסך המחשב ופרקי ידיים כואבים משעות של איור וניווט העכבר.
להלן ניסיונות העיצוב הראשונים של הדמויות. התנסות לא לגמרי חסרת טעם, כי מכל ניסיון לומדים, אך בכל זאת תחושת בזבוז זמן מסויימת. בסך הכל קשה לאייר רעיון שעדיין לא נוסח במלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה