דרושה: מוזה

אז יש בריף מנוסח. הכיוון ברור. ועכשיו צריך לרתום את העגלה הזו לסוס היצירתיות. אבל מה? הסוס הזה התפגר איפשהו בשלהי סימסטר א'. גסיסה ארוכה ומכוערת. חבל עליו כי דווקא הצליח פה ושם להרביץ עבודה. ועכשיו אני מסתכל מסביב ואין פה סוס אחד לרפואה. יש פה חתול אחד מכורבל בפוך על המיטה שלי. אבל למסכן אין עניין לסחוב את העגלה שלי. אז מה עושים? קושרים שרוכים חזק, אוכלים טוסט עם כלמיני טעים, שמים מוזיקה לעניין ופשוט מתחילים לדחוף את העט בכוח. והנייר מתנגד. הוא לא פראייר. טוב לו להישאר לבן. אין לו כוח לסתם לכלוך, ועוד לליכלוך סרק, לסקיצה! והוא, הוא קנסון 300 גרם, המינימום בשבילו זו הגשת ביניים! אבל אני חורק שיניים, מכבה את המבקר הפנימי הפרפקציוניסט שמנסה לצנזר את שירבוטי החימום האלה, ומתחיל לתת עבודה.
אם המוזה לא באה צריך לחזר אחריה. קו פה, כתם שם, אולי גם איזו יציאה גראפית ניסיונית. אין, מוזות אוהבות סקיצות. זה יכול להתחיל בסקיצה אחת או בשלושים, אבל בסופו של דבר המוזה בו תבוא. ועד שהיא תגיע, אני עם העט ביד, מלכלך גיליונות ולחילופין צובר מגה-בייט אחרי מגה-בייט של קבצי אילוסטרייטור.

להלן הניסיון האחרון. מי יודע, אולי יש פה איזו מוזה בסביבה שמחפשת מושא להשראה...